הרבה דברים קרו מאז המפגש המרגש בנצני עוז של בוגרי ה60. והרבה לא השתנו. אני עדין "מובטלת" וזה לא נעים לא רק מבחינה כלכלית אלא מוראלית. הבת שלי ומשפחתה צחי אבא ורון ודן בנים 7-9- טסו לטיול ארוך לחוף המערבי, הם חסרים לי מאד, אני יודעת שהם נהנים וענת טורחת להתקשר ולדווח על הכול גם בבלוג שלה וגם בפייס וגם בטלפון שלי.
התכוונתי לפרט יותר על הרגשתי במפגש, שזה באמת ארוע מרגש, חלק מהחברים שכבר לא בני 10 אלא 60 , איתם אני בקשר הזדמנותי ,מידי פעם פה ושם.וחלקם לא ראיתי מעל 20 שנה , כמו ורד בלאיש למשל, מרשימה ביותר ויפה כמו שהיתה בילדותה. אחי רפי ז"ל נפטר לפני שנתיים, אהב אותה מאד ,וחלק גדול ממריבותיו עם ילדים היו על ורד ולמענה. כמו דודן של דוידו אוזן שכתב שיר ושר אותו באהבה,התרגשתי מאד.דוידו זל היה בן כיתתי עד לתיכון,ובכל מקום שהתקבצו שמעל 2 הנעים לנו בקולו ושר שירים נפלא. אחרי נשואין, נהרג בתאונת דרכים יחד עם אשת, והשאיר 3 ילדים שאני לא מכירה. אבל הם במחשבתי הרבה.
מחכה בקוצר רוח ל14.7 למפגש כל בני המושב במלאות 60 למושב.
בואו כולם
ihagit 