המתנתם אז חזרתי

נעלמתי לכמה ימים, אבל רק מסיבות טובות. התחלתי לעבוד אומנם עדין בשלבי השתלמות אבל גם זה משמח מאד. סוף סוף תעסוקה תנאים נפלאים, מהבית. המעסיקה מקסימה, והנושאים מפתחים, מלמדים וגורמים לי הרגשה נהדרת.

תשאלו נו אז מה זה? זה לכתוב בבלוגיים עסקיים ולקדמם. בזמני ובביתי וזאת תמורת הכנסה נוספת לק.הזקנה המפורסמת. קשה להסביר איך זה פותח אפשרויות, משחרר מלחץ ומוסיף למצב רוח טוב.

 

 

פורסם בקטגוריה כללי | כתיבת תגובה

ג'ינג'י שלי

ג'ינג'י שלי, חברי שלי ישן איתי במיטה, בחרתי בו מתוך ארבעה מועמדים, קליק ראשון. היום הוא כבר בן חמש שנים יפה , אצילי וסובלני. חתול לילדים, לא כועס ולא שורט. הכי אוהבת שהוא משוחח איתי ומבקש ממני ואני מבינה אותו. לכל בקשה שלו יש צליל מיוחד, לפעמים אני יכולה להשבע שהוא מבקש מים ואומר מים.

הקשר שלי לחתולים בא מהבת הבכורה שלי ענת, שמילדות עסקה בהצלת בעלי חיים. לא פעם מצאנו בבוקר חתול שמשהוא השאיר ליד דלתנו בידיעה שענת תדאג לו ותקח אותו ל"צער בעלי חיים",וגם תשלם את הסכום הפעוט שמבקשים שם.

ג'ינג'י שלי משונה ומצחיק, אוכל רק מזון חתולים מסוג מסויים, לא נוגע  ולא טועם שום דבר .לפני כחודשיים לא ניתן להשיג אותו ועברנו תקופה קשה, ומהחברה הציעו לי להוסיף לסוג החדש אבקת מרק, זה עזר מעט והוא אכל מעט. סוף סוף הגיע מה שהוא אוכל, והוא לא מפסיק לאכול. הוא מבקש לאכול ביללות קבועות ובנשיכות קלות, הוא מלטף את לחיי בצפורנים לא שלופות וברכות.

מי היה מאמין שאני אוהב כך חתול,אני מדברת אליו , מלטפת ונהנית איתו.

יפה שלי - החתול ג'ינגי'

ממליצה לכל אחד כזאת חיית מחמד.  נכדי אוהבים אותו, הוא פחות נהנה אבל לא כועס.

פורסם בקטגוריה כללי | כתיבת תגובה

בדרך חזרה מהאזכרה ליקירה

בני המשפחה וחבריה הטובים, התאספנו כולם ליד קברה בבית העלמין עין עירון.מזג האויר היה נעים. צ'יקו,אחד הידידים ערך הטקס ואמר את התפילות, כל השאר הנהנו אמן במקומות הנכונים.

בחזרה הציע ידיד של תמי, יאיר, אותו הכרתי שם, להקפיץ אותי לתחנת הרכבת בבנימינה, מרחק 10 דקות והסכמתי. הנסיעה ארכה מעל שעה מהסיבובים הרבים שעשה כדי למצוא התחנה . לבסוף הגענו מהכיוון האחורי,  משם אפשר להכנס לתחנה רק דרך כעשרים מדרגות  וגשר ברזל ארוך. מרוב שמחה ירדתי שם, עליתי במעלית, צעדתי את הגשר ברוח, כשהגעתי  לקופה הוצאתי מהארנק ובקשתי כרטיס לנתניה במחיר אזרח ותיק. הקופאית התעקשה לראות תעודת אזרח ותיק, מה שאלתי לא רואים שאני כבר "זקנה", וקבלתי זאת כמחמאה, מרוב התרגשות לקח לי זמן למצוא הארנק והתעודה.

המשימה הבאה להגיע לרציף שלוש לדרום, אוף,  אני שונאת את כל הירידות במדרגות כדי לעלות לצד השני עוד מדרגות.אבל אין ברירה.  למזלי היה דוכן לקפה ונשנושים ברציף. ארבעים  דקות עם כוס קפה המתנו לרכבת, ובפחות זמן הגעתי הביתה, טעונת חוייות התרגשויות, נשפכתי ישר למיטה ונרדמתי.

היום, כבר יום אחרי,רוחות סוערות בחוץ, סגרירי . ואני בביתי בכיף כאן ליד המחשב.

,

פורסם בקטגוריה כללי | כתיבת תגובה

נסיונית

רון ודן בטיול



להעלות תמונה הצלחתי, אבל לא סרטון או מוסיקה.היום נלמד.
נכדותי באנגליה עם פיונה הדודה ונכדי מפתח תקוה.
פורסם בקטגוריה כללי | תגובה אחת

שנה שתמי כבר איננה

היום תערך אזכרה לתמי ליום השנה. קשה לי לעכל את חסרונה האומנם כבר שנה? האמת שבשבילי היא נוכחת הרבה בחיי. אני מוצאת עצמי חולמת עליה לעיתים קרובות, חושבת עליה המון, לעיתים אפילו משוחחת איתה.

הכרנו באינטרנט לפני כעשר שנים, התידדנו,אך הקשר התהדק לפני שבע שנים. לא נפרדנו כמעט, בתקופה ההיא תמי היתה במצב של אבטלה ומצב כלכלי קשה. יחד עברנו זאת, תמיד היתה חרוצה ואמיצה.אבל הגלגל התהפך לטובה, ותמי התקבלה לעבודה כנהגת בחברת "דן" .

נהגת חרוצה, עבדה במשמרות של 12 שעות ביממה, ואחרי זמן עברה לגור באזור תל אביב כדי להיות קרובה למקום העבודה. גם המרחק לא הפריד בינינו.

ואז כרעם ביום בהיר הגיעה המכה והמחלה הנוראה מכל הכריעה אותה.  עד לשבועות האחרונים היה כרגיל כיף להיות איתה. עד אשר  לא יכלה ללכת בכלל, לא לדבר בכלל. רק עיניה הכחולות, הגדולות הביעו את שמחתה לכל בקור ובקור. תמי יקרה שלי , את חסרה לי והרבה.

יהיה זכרך ברוך!

.

פורסם בקטגוריה כללי | כתיבת תגובה

אריכות ימים – ברכה??

סבתי, עליה השלום, נפטרה לפני כשמונה שנים. בת תשעים וחמש היתה במותה. סבא שלי, בעלה, נפטר שלושים שנה לפניה, ואני זוכרת אותה יושבת, כאילו ממתינה כבר למפגש עימו.

אהבתי אותה מאד, ואני עדיין מתגעגעת וחושבת אליה. אני זוכרת כיצד בביקורי אצלה, הייתי מתרפקת עליה, שואלת הרבה שאלות ונהנית לשמוע את תשובותיה. אבא שלי אומר שאני מזכירה לו אותה. בשנותיה האחרונות, ליוותה שניים מבניה ובת אחת לעולמם והכאב היה כבד מנשוא. תמיד אמרה שבאריכות ימים יש הרבה געגועים לסבא וכאב על ילדים שנפטרו לפניה. והבדידות כבדה.

סבתא נישאה בגיל 14 והובלה לבית משפחת בעלה. שם ילדה ארבעה בנים ושתי בנות. בשנת 1950, עלו לארץ מטוניס, בחורף גשום מאד. כשהגיעה משפחת אבי, עברנו למושב בשרון, אחרי שנת קליטה בעין חוד של אז. כל ילדותי גרנו באותו המושב והחיים היו יפים. זכרונות רבים לי מהתקופה הזאת, בה היה סבי הרב של המושב.

בתקופה ההיא, היה כבוד רב לזקנה. ליד סבא הלכנו בשקט, שלא להפריע לו לקרוא ולכתוב דברי תורה. תמיד חיכינו לברכתו, כשהניח ידו על ראשנו. כנכדתו הבכורה, אהבתי להקשיב לסיפורי התורה מפיו, ולשתף אותו בלימוד התלמוד והתנ"ך בתיכון

היום, צר לי, אבל אריכות ימים הפכה לזיקנה – ואין כבוד לזיקנה, לא מהיחיד ולא מהמדינה

מעשי שוד ואלימות כלפי זקנים וזקנות ללא הבחנה. מעשי גזל של המדינה בזכויות וקצבאות זיקנה, או אלו של ניצולי שואה. מעטים הם הטורחים לברר מה עובר על קשיש בודד

הוסיפו לכך את הקושי הטכנולוגי. הזיקנה והטכנולוגיה הם כמו שני עולמות נפרדים וקשה לזקנים להסתגל. לדוגמא, אפילו חיוג לקופת חולים הופך למשימה כמעט בלתי אפשרית: הקש על 1 והקש על 1, ואין איש מלבד מענה אוטומטי

כל זה מעלה בי שוב את אותם דברים שאמרה סבתא בשעתו, וגורם לי לחשוב, האם אריכות ימים ברכה היא או שמא לא? מה דעתכם? אשמח לשמוע מה חושבים אחרים בנושא

 

פורסם בקטגוריה כללי | כתיבת תגובה

ללמוד להיות בלוגרית

חודשיים חלפו מאז תקופת האבטלה, חודשים של נסיונות למצוא עבודה ואין הצלחה. נראה כמו מבוי סתום, העולם שייך לצעירים וזה מעליב.

הגעתי לראיון עבודה כמוקדנית, הבחורה שקיבלה אותי צעירה מהבת שלי, הקשיבה הסבירה על התפקיד ובסוף סיכמה "את בגיל של אמא שלי ואני לא רואה אותה עובדת בזה".נעלבתי , אפילו שלחתי מכתב רועם למנהל החברה, עד היום לא קיבלתי תגובה.

ואז נצנץ האור בקצה המנהרה, הבת  הבכורה שלי וחתני,  העלו רעיון ללמד אותי להיות בלוגרית..הבת המומחית שלי שמתפרנסת מכאלו דברים באינטרנט לקחה על  עצמה ללמד אותי ואני מאושרת.

ימי הלימוד יחד הם ימים נהדרים גם בילוי וגם כיף עם הבת שלי,וגם האפשרות שאוכל להתפרנס מזה הרימו לי את המורל…

תודה לכם ענת וצחי.

ולכם אני אומרת אל תתיאשו תמיד מגיע האור והאפשרויות ישנן לכולנו. אני יודעת שאני לא היחידה ונשים רבות מצאו דרכן מחדש וטוב יותר.

דוקא בשעת מצוקה מגיע הפתרון הטוב מהפינה החשוכה שלא ראינו אותה בגלל האכזבות והתסכול.

בהצלחה לכולנו אשמח לשמוע על סיפורי הצלחה כאלו.

,

פורסם בקטגוריה כללי | תגובה אחת

עברנו את ה-60

מזל טוב בנות, עברנו את ה-ה60.הרגשה נהדרת אני כבר גדולה , בוגרת ועצמאית אבל … אז מתחילה תקופת התארגנות והכנה לתקופה החדשה.וזה לא פשוט.

במדינתנו  קשה מאד למבוגרים, הן מבחינה כלכלית והן תעסוקתית.את חייבת ללמוד את זכויותייך,מה מגיע לך וממי ואין איש או גוף ממסדי שיסביר וייעץ.הכול עובר מפה לאוזן ע"פ סיפורים אישיים.

הידעתם שאם תהפכו לנכים יום אחרי שהגעתם לגיל זקנה , לא תזכו לק.נכות אם נפגעתם לא עלינו.

לדוגמא שקרתה:  אישה בת 59.5  שעברה ארוע מוחי לא עלינו פנתה לב.לאומי לקבלת ק.נכות, סיפרה לפקידה שעדין נותרו לה ימי חופשה ומחלה במקום עבודתה, העצה שקיבלה היא להמשיך לקבל את המגיע לה כמשכורת ובסיום התקופה לפנות שוב לב.לאומי. כשחזרה האישה בתום התקופה הודיעו לה "בצער רב" שעברה את הגיל ועליה להסתפק בק.זקנה בלבד.

האישה כמובן פנתה לבית משפט בטענה שפעלה לפי הוראות פקידתם ,ולכן הפסידה את הזכות לק.נכות , שהיא סכום גדול בהרבה מק.הזקנה.כמובן שזכתה וקבלה המגיע לה על פסיקת בית המשפט.

ככה זה חייבים להיות עירניים.

פורסם בקטגוריה כללי | כתיבת תגובה

סבתא כבר תשע שנים

שמונה נכדים –  שמונה עולמות. הראשון רון בן 9 – לו אני קוראת רונזק כי הוא הפרוזק שלי ,הרוגע שלו מדבק. בכל מצב רוח  הירוד,  הוא מעיר ומעורר אותי לחיים.

החיוך הראשון,המילה הראשונה והצעד הראשון..  המשפט הראשון וכל המשפטים יחד.היום הוא חבר אמיתי מפרדס חנה.לו אח בן שבע ששמו דן, והוא לא יאומן.יפה,  חייכן , רגיש וחכם מאד.

יסמין  הנכדה השניה אבל לא פחות אהובה,  בת  יפה אצילית ועדינה חיה באנגליה עם שתי אחיותיה עדן ותגית המקסימות, בנותיו של  הבן עופר ופיונה,כלתי שאני אוהבת מאד

שירן נעה וטל התינוק מפתח תקוה ,ילדיו של הבן ערן ומילקה , כלתי היפה. עולם מלא של חיוכים ואהבה.

.וכשאני רואה ברחוב תינוקות ילדים קטנים כולי נמסה ומתגעגעת לשלי.

ערו מילקי והשלישיה

עפר פיונה והבנות

עפר פיונה והשלוש

ענת עם רון ודן בטיול הראשון לארה"ב

ענת עם רון ודן וצחי מצלם בארה"ב

נראה לי שכולם פה.תהיו לי בריאים ומאושרים.

פורסם בקטגוריה כללי | כתיבת תגובה

שלום עולם

הקפה לידי והפעם בלי סיגריה.

קפה ללא סיגריה קצת משונה בשבילי,  אבל אני חולה,  כנראה שפעונת קטנה וקצת גרון.  אני מנצלת את ההרגשה הזאת כדי לא לעשן, לזה הוספתי תה במקום קפה ועד היום יום חמישי.וזה עובד בינתיים,

אני באמת רוצה וצריכה להגמל מהעישון  ולא חסרות סיבות נכון? אבל קשה לי מאד.

היום בגיל 62 עברתי לקבוצת מקבלי קצבת זקנה מביטוח לאומי,אחרי 20 שנות עבודה במקום אחד והערב לא אפרט, זהו זה נגמר ולי יש מלא זמן ולא מלא כסף.(עוד סיבה לא לעשן-חסכון).

הקפה נגמר זה היה נחמד לשוחח איתכם ולא לחשוב על הסיגריה.ספרו לי  על הקששים שלכם להגמל ובעיקר על ההצלחות.

תודה.

פורסם בקטגוריה כללי | עם התגים , , , , | 2 תגובות